רכבת ההרים יוצאת לדרך, תעלי?

מי היה מאמין שלפני 18 חודשים (אבל מי סופר) אני יעבוד בלהגשים את החלום שלי. ובכן, לא אני. לפניי קרוב לשנתיים הייתי אישה אחרת לגמרי. הרשו לי לקחת אתכן למסע אחורה בזמן.

השנה 2015 : הייתי מזכירה בחברה שמוכרת דיו וטונרים ( כן כן, כמו בפרק ההזוי ההוא מ"חברים" מי שזוכרת) מ 08:00-15:30 הייתי מזכירה חרוצה מ 15:31-20:00 אמא מסורה ועקרת בית תקתקנית מ 20:00-23:00 אשת איש קשובה.

על פניו יש לי הכל : בעל אדריכל חתיך, 2 ילדות מהממות ופיסת אדמה ברמת הגולן המהממת והכל בגיל 27 פששששש ממש מרשים, מה אתן אומרות? אבל.....משהו היה חסר, תמיד יש לנו הרגשה שחסר משהו , נכון? (ככה גם מתחילים כל הסיפורים וההרפתקאות הטובות ביותר.....)

אני. אני הייתי חסרה.

הרגשתי בדידות הרגשתי חוסר שייכות ובמיוחד לא הרגשתי את עצמי ואת הרצונות שלי. הרגשתי תקועה קפואה ובלי יכולת תזוזה. לא ידעתי ולא העזתי לעצור את רכבת ההרים הזו ולהגיד "שניה, יש פה אותי הלו???" עד שיום אחד (ברור) החלטתי שאני לא רוצה להיות במקום הזה יותר, אני רוצה לזוז קדימה. אז עליתי על רכבת הרים משלי וב18 חודשים האחרונים אני עליה (או כמו שהאיש שלי אומר לי "זה כמו שתיסעי עכשיו להודו לחפש את עצמך, אבל זה פה בתוך הבית"). גיליתי שהרכבת הרים שהחלטתי לעלות עליה היא חתיכת מתקן. יש בה עליות מורדות לופים בחילות צרחות של פחד צרחות של אושר התגברות על פחדים ונקודת מבט אחרת לגמרי. לפעמים אני נהנית ממנה ולפעמים אני ממש רוצה לרדת. בתוך כל הדבר הזה קרו המון דברים: נרקם לו עסק חדש, נרקמו חבריות חדשות וחלקן גם נפרמו אבל דבר אחד מאוד מורגש ,אני חושבת שמזה הרבה זמן אפשר לומר שאני נוכחת, נמצאת. במילה אחת, הגעתי. גיליתי שלהגשים חלומות זה חתיכת דבר. דבר נהדר (לא מתלוננת) אבל שלא תטעו, זו עבודה. להיות אישה עצמאית שמקימה עסק יש המון רגעים של חשש וחוסר וודאות .

היו לא מעט רגעים שחשבתי לחזור למכור טונרים , זה נוח מוכר והכי חשוב מגיע עם תלוש 😊 ואז אני עוצרת ואומרת לעצמי שזה ממש לא שווה את זה, לא שווה את עצמי. ואני שוב יוצאת למציאות שאני בחרתי ליצור לעצמי. כן אני נלחמת כן כל יומיים בערך ממציאה את עצמי מחדש כן אני מותשת וכן אני ממש אבל ממש נהינת. כי אין כמו הצלחה קטנה שאת השגת במשהו שאת יצרת מהתחלה . אני לא אסחף ואומר שנולדתי מחדש כי לא, נולדתי לפני 29 שנה בביה"ח "הקריה" תל אביב, אבל בהחלט ניתן לומר שהשלתי עור ישן והצמחתי עור חדש שיותר מתאים לגודל שלי :) מאישה מופנמת שחוששת להביע את דעתה הפכתי לאישה שצריכה לשמור את דעתה לעצמה לפעמים מאישה שכל הזמן חששה לקחת צעד קטן קדימה הפכתי לאישה שכרגע בעיצומו של מרתון התפתחותי מאישה שלא ידעה את מקומה בעולם סוף סוף מצאתי בית.

הנסיעה ברכבת ההרים הזו ממש מפחידה אבל יותר מפחיד להסתכל עליה מהצד ולפספס את הנסיעה.

מקדישה את זה לכל הנשים שחוששת לעשות את הצעד קדימה לעבר עצמן.

XOXO מעצבת האופנה ונוסעת מרוצה מרמת הגולן