מחתימה דרכון
לצאת מאזור הנוחות- המשפט הכי מעצבן שרק מלקרוא אותו אני זזה באי נוחות בכיסא.
משפט שיש לו קשר ישיר לכל העצמאיות באשר הן ואולי לכל הנשים באשר הן (או לפחות לרוב). משפט שבאופן אישי מוציא אותי מדעתי. אני אוהבת את אזור הנוחות שלי, נוח לי שם (כאילו,ברור). אני מכירה את כל החוקים את כל הכללים ואת כל הדרכים. אז למה לי בעצם לצאת משם? מה יש שם בחוץ? מי מבטיח לי שבחוץ יהיה לי נוח? - אף אחד!!! מי מבטיח לי שבחוץ יהיה לי טוב?- אף אחד!!! מי מבטיח לי שבחוץ אני אחווה הצלחה? - אף אחד!!! אז מה עושים? נשארים או יוצאים? ממשיכים שיהיה נעים ונוח או יוצאים מהקובייה לארץ הלא נודעת? ...ארץ ההעזה. שמעתי עליה רבות,על ארץ "ההעזה" הזאת. נראה לי שגם אתן. בארץ ההעזה החוקים משתנים כל הזמן. בארץ ההעזה הדרכים לא קבועות הן משתנות ע"פ החלטת המבקרת בה. בארץ ההעזה את חווה תסכולים שלא חווית וייתכן שגם אכזבות שמנעת מעצמך באזור ההוא, אזור הנוחות. אבל שמעתי שבארץ ההעזה חווים דברים שונים,מרגשים וחדשים יותר מאזור הנוחות. חווים הצלחות משמעותיות, מגשימים חלומות, לומדים המון דברים חדשים , תחושות חדשות ובעיקר לומדים למתוח את גבול היכולת האישית והמחשבתית. האמת אולי היא לא כל כך נוראית הארץ הזו. אולי שווה לבקר בה? אולי זה המקום הנכון בשבילי, בשבילנו? רגע..רגע...רגע...אז אם היא כזו נפלאה ונהדרת, למה לא ביקרנו בה מזמן? למה חיכינו עד עכשיו? יכול להיות שחששנו?-לגמרי!!! יכול להיות אנחנו לא מספיק מאמינות ביכולת שלנו?- לגמרי!!! יכול להיות שהתחלות חדשות תמיד מפחידות?-לגמרי!!! יכול להיות שהכישלון שם (מבחינתנו) הוא בהרבה יותר ממשי?-לגמרי!!! אז לצאת או לא? מצד אחד נוח לי מצד שני לא מספק אותי. טוב,אבל.... כשאני עוצרת ולוקחת נשימת ההעזה (כזו שעושה צמרמורת בכל הגוף) ובאמת מקשיבה לעצמי, די מיציתי את אזור הנוחות שלי. משעמם שם, אין אופק אין שינוי ובואו נודה, הכל שם די סטטי. נוח, אבל סטטי. אז לוקחת עוד נשימת ההעזה אחת יוצאת מאזור הנוחות שלי ומחתימה דרכון בארץ ההעזה או ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. מקווה לפגוש אתכן בביקורת הדרכונים
XOXO
מעצבת האופנה מרמת הגולן